גלקסידי (Galaxidi, או ביוונית - Γαλαξίδι או Γαλαξείδι) מצטיירת ככפר שקט ורגוע למדי,  ונראה כי הזמן עובר בעצלתיים בכפר הנמל הקטן והציורי הזה. גם המוזיאון הימי המקומי אינו מצליח לגרום לכפרון הקטן לשכוח כי הוא לא עיר גדולה וכי ריחוק של 200 ק"מ מאתונה מבטיח את השלווה והבידוד שלו. בתי המלון במקום הם משפחתיים ומכניסי אורחים, חתולים וכלבים מטופחים מנמנמים ברחובות הרגועים, מפהקים למראה העוברים ושבים. בתי הקפה הקטנים והלא-ממוסחרים מלאים בגברים יוונים שעצרו לרגע (או למחצית היום) כדי לשוחח ולשתות קפה שחור מתוק עם חבריהם. הכול זז ומתנהל לאט ובעצלתיים, עד ל- Καθαρά Δευτέρα ("יום שני הנקי") אשר פותח תענית בת 40 ימים.

או אז, מתחמשים בני המקום השקטים והסולידיים בשקי קמח צבוע בצבעי מאכל מרהיבים, משחירים את פניהם, מצטיידים במגיני עיניים (או במשקפות צלילה), המהדרין אף מכסים את אפיהם ופיותיהם במסכות אבק וה- Αλευρομουτζούρωμα (מלחמת קמח בגלקסידי) מתחילה... תושבי המקום, תיירים מתלהבים, נשים, גברים וטף, כולם נוטלים חלק ומשתתפים במלחמת הקמח של גלקסידי הססגונית והמוזרה הזו, שמתרחשת במזח של הנמל המקומי. עד כמה זה נשמע מטורף? בואו נאמר ככה, אם אין לכם תוכניות למצוא בהמשך טי��לכם קמח בקפלי עור בגוף שלא ידעתם שקיימים, או אם אתם מקפידים שלא לאכול חמץ בפסח, כדאי לכם לתפוס מקום טוב באזור שמוגדר כ"אזור ניטרלי". J

מקורו של הקרנבל המוזר הזה אינו ברור לגמרי. הדעות חלוקות בין התיאולוגים הגורסים כי זו דרכם של המקומיים להיפטר מהקמח שברשותם לפני שהם מתחילים את התענית בת 40 הימים (Lent) שחלה בין יום רביעי של האפר לבין יום שבת הקדוש (זה אשר מקדים את יום ראשון של הפסחא). ההיסטוריונים, מצידם, טוענים, כי מקור המסורת בשלטון העות'מאני במאה ה-19, אשר אסר קיום קרנבלים. תושבי המקום התקוממו ופצחו בריקודים סוערים ברחובות, בעוד פניהם צבועות בפחם שחור על מנת שלא יזהו אותם. רק שנים לאחר מכן התווסף לקרנבל גם הקמח הצבעוני, לא ברור למה וכיצד.

אבל בעצם, מה זה משנה למה?

כל עוד יש סיבה לשמוח, אז חוגגים, לא?